Μύκονος 846 00, יוון
טחנות הרוח של מיקונוס הן הסמל המזוהה ביותר של האי, ומי שמגיעים לעיירה הראשית, הורה (Chora), יראו אותן כמעט מכל נקודה. הקבוצה המפורסמת ביותר נקראת קאטו מילי (Kato Mili), חמש טחנות לבנות העומדות בשורה על גבעה נמוכה בדרום העיירה, ממש מעל שכונת ונציה הקטנה והים. זו אחת התמונות המצולמות ביותר ביוון כולה, ומסיבה טובה: הטחנות הלבנות על רקע הכחול של הים והשמיים מסכמות בתמונה אחת את המראה הקיקלדי.
הטחנות נבנו החל מהמאה ה-16, בתקופת השלטון הוונציאני, ושימשו במשך מאות שנים לטחינת חיטה ושעורה. מיקונוס הייתה אז תחנת מעבר לספינות שחצו את הים האגאי, והקמח שנטחן כאן סיפק בין היתר צנימים ולחם לצוותים שעצרו בנמל. הרוחות העזות המנשבות באי כמעט כל השנה, אותן רוחות שמוכרות היום לנופשים, היו בדיוק מה שהפך את המקום למתאים כל כך לטחנות רוח.
המבנה אחיד ומזוהה: גוף עגול ולבן, גג חרוטי ומחודד מקש או קנים, וכנפיים עשויות מפרשי בד שנמתחו על שלד עץ. בסך הכול היו באי כעשרים טחנות, ורובן פעלו עד אמצע המאה ה-20, אז נדחקו בהדרגה על ידי טחנות מודרניות וייבוא קמח. חלק מהטחנות שוקם ונשמר, ואחת מהן, טחנת בוני (Boni’s Mill) שעל הגבעה מעל הורה, הפכה למוזיאון חקלאי קטן שבו אפשר לראות את המנגנון הפנימי כפי שהיה.
כיום הטחנות אינן פועלות, ואי אפשר להיכנס לרובן, אבל זו בדיוק לא הסיבה שמגיעים לכאן. השטח שסביבן פתוח, ההליכה אליו קצרה מכל נקודה בעיירה, והנוף משם משתרע על הנמל הישן, על ונציה הקטנה ועל הים הפתוח. בשעות אחר הצהריים המאוחרות הגבעה מתמלאת באנשים שמחכים לשקיעה, כשהשמש יורדת מאחורי הטחנות וצובעת אותן בכתום.
הטחנות הן נקודת פתיחה או סיום נוחה לסיבוב בהורה: מכאן יורדים בכמה דקות לבתי הקפה שעל המים בוונציה הקטנה, ומשם ממשיכים לסמטאות הלבנות ולכנסיית פנאגיה פאראפורטיאני. מומלץ לשלב את הביקור עם ערב בעיירה, ולהקדיש לטחנות עצמן חצי שעה עד שעה, בעיקר לצילום ולמבט על הנוף.
טיפים לביקור
- השעה הטובה ביותר לצילום היא לפני השקיעה, אבל זו גם השעה הצפופה ביותר. בבוקר המוקדם הגבעה כמעט ריקה.
- הרוח על הגבעה חזקה מאוד ברוב ימות השנה, וכדאי לאחוז היטב בכובעים ובטלפונים.
- לטחנת בוני המשמשת כמוזיאון חקלאי יש שעות פתיחה מצומצמות ועונתיות, ומומלץ לבדוק מראש לפני העלייה.
הוסיפו המלצה אישית