Hotel Leto Hydra
מלון לטו הידרה (Hotel Leto Hydra) הוא מלון בן 5 כוכבים הממוקם באי הידרה, סמוך מאוד לנמל האי. המלון מקבל ציון אורחים כולל גבוה של 9.3 מתוך 424 חוות דעת, עם ציון בלתי רגיל של 9.7 על נוחות ו-9.6 על מיקום וניקיון.
הידרה, אחד מהאיים הסרונים של יוון, היא יעד מקסים המשלב באופן ייחודי מסורת, תרבות ויופי טבעי. בניגוד לרוב איי יוון, הידרה מייחדת את עצמה עם איסור מוחלט על מכוניות ואופנועים, משמרת את האווירה השלווה שלה ומעניקה לאי הילה של זמנים עברו.
עיירת הנמל של האי, הנקראת גם הידרה, מקדמת את פני המבקרים עם נמל הסהר שלה מוקף באחוזות בצבעי פסטל, הומאז’ לשגשוג של הידרה מהמאה ה-18. נמל השיש שלו, שופע סירות מפרש ויאכטות, רצוף בבתי קפה מוזרים, בוטיקים מסוגננים וגלריות אמנות, המציעים אווירה תוססת אך נינוחה.
הנוף המחוספס של הידרה, עם הגבעות המתגלגלות והמפרצונים המבודדים, מושלם לטיולים רגליים ולחקירה. שבילים מובילים למנזרים כמו הנביא אליאס ואגיה מטרונה, ולחופים בתוליים כמו וליצ’וס וקמיניה. המים הצלולים והשלווים של האי הם אידיאליים לשחייה ושנורקלינג.
לאי יש מורשת אמנותית עשירה, בהיותו מקום מפלט לסופרים, מוזיקאים ואמנים, ובראשם לאונרד כהן. הארכיון ההיסטורי של מוזיאון הידרה ובית הספר לאמנויות יפות מאשרים את המסירות התרבותית של האי.
הטברנות המסורתיות מגישות מאכלים טעימים מהמטבח הידריוטי, המציעות התמחויות מקומיות כמו אמיגדלוטה. בסופו של דבר, הידרה מציעה חווית אי יווני ייחודית ונצחית, הממזגת בצורה חלקה שלווה, עושר תרבותי ויופי טבעי מדהים.
מלון לטו הידרה (Hotel Leto Hydra) הוא מלון בן 5 כוכבים הממוקם באי הידרה, סמוך מאוד לנמל האי. המלון מקבל ציון אורחים כולל גבוה של 9.3 מתוך 424 חוות דעת, עם ציון בלתי רגיל של 9.7 על נוחות ו-9.6 על מיקום וניקיון.
מלון הידרוסה הידרה (Hydroussa Hotel) הוא בית אחוזה משופץ השוכן בכיכר ווטסי (Votsi Square) בהידרה, במרחק של כ-100 מטרים בלבד מנמל האי. המלון מוקף בעצי לימון וידוע בארכיטקטורה המסורתית שלו, ולפי הביקורות הוא מתפקד כמלון בוטיק אינטימי ושקט.
מלון דלפיני (Delfini Hotel) הוא מלון בניהול משפחתי הממוקם ממש על הנמל הציורי של הידרה (Hydra), ומציע נופים לים ולעיר הנופית. במלון בר באתר ובר בשירות עצמי עם קפה ותה חינם לאורך היום.
הידרה היא אי קטן וקומפקטי, וכמעט כל מה שמעניין בו מתרכז סביב עיירת הנמל ובמרחק הליכה ממנה. אין בו כבישים ואין רכבים, ולכן התכנון שונה מרוב איי יוון: לא בוחרים רכב, לא מחפשים חניה, אלא מחליטים כמה רחוק מוכנים ללכת ברגל או לשוט בסירה. העיירה עצמה מטפסת מהנמל במדרגות ובסמטאות, ומעליה הגבעות והמנזרים. מערבה לאורך החוף נמצאים הכפרים הקטנים קמיניה ווליכוס עם החופים שלהם, ובצד הצפוני והמזרחי מפרצונים שאליהם מגיעים בסירה או בשביל הליכה.
הבסיס ההגיוני כמעט לכל ביקור הוא עיירת הנמל, בין אם לשני לילות ובין אם לשבוע. ככל שהלינה גבוהה יותר בעיירה, המדרגות רבות יותר אבל הנוף טוב יותר והרעש פחות. מי שמחפש שקט מוחלט יכול לשקול לינה בכיוון קמיניה ווליכוס, בידיעה שכל ארוחת ערב בעיירה פירושה הליכה לאורך החוף. את הימים כדאי לבנות לפי כיוונים: יום לעיירה ולמוזיאונים, יום לחוף המערבי ברגל, ויום לסירה למפרצים הרחוקים או לטיפוס לפסגה.
הנמל בצורת הסהר הוא נקודת הכניסה, המרכז החברתי והמקום שאליו חוזרים בכל ערב. לאורך קו המים עומדות האחוזות הניאו קלאסיות, ומתחתן שורה של בתי קפה, גלריות וחנויות. כאן יורדים מהמעבורת, כאן מחכים החמורים והפרדות שמעבירים מזוודות, ומכאן יוצאות סירות למפרצים. מסעדות כמו יסאלוס ופפקקי יושבות ממש ליד המים, ובערב הטיילת הופכת לרצועת ברים: אמולר בר עם הופעות מוזיקה מדי פעם ופיראט בר עם ישיבה בחוץ ודי ג'יי. זהו האזור הרועש ביותר באי, ולכן מתאים למי שרוצה להיות במרכז העניינים ולא למי שמחפש שקט בלילה.
מאחורי קו המים מתחילה העיירה האמיתית: סמטאות אבן צרות, מדרגות, בתי אבן שמורים ובוגנוויליה על הקירות. בלי מכוניות אפשר לשוטט בקצב איטי ולהתפספס בכוונה. כאן מסתתרים הסטודיו של הקדר קרמידאס ליקורגוס, חנות המתנות הידרה טריידינג עם קרמיקה וטקסטיל מקומיים, גלריית נראיד לאמנות יוונית עכשווית וחנות הספרים ספיק אאוט עם כותרים באנגלית. בין החנויות יש טברנות חצר כמו הטברנה של קודילני. מעריצי לאונרד כהן מחפשים כאן גם את בית לאונרד כהן, נכס פרטי שרואים רק מבחוץ. האזור שקט יותר מהנמל ומתאים ללינה למי שלא נרתע ממדרגות.
קמיניה הוא כפר דייגים קטן ממערב לעיירה, שאליו מגיעים בהליכה נוחה לאורך החוף. יש בו מפרצון עם חוף חלוקים, מוקף צוקים וירק, מים צלולים שטובים לשנורקלינג, וכמה טברנות ובתי קפה בקרבת החוף. המתקנים מצומצמים, וזה חלק מהעניין. למי שלא רוצה ללכת, אפשר להגיע בסירה או במונית מים מהנמל. זהו החוף הקרוב ביותר לעיירה שמרגיש באמת כמו בריחה ממנה, ולכן הוא מתאים לשעות אחר הצהריים אחרי בוקר במוזיאונים, או לארוחת צהריים דגים מול הים בדרך לוליכוס.
ממשיכים מערבה מקמיניה ומגיעים לוליכוס, כפר קטן עם מפרץ שליו וחוף חלוקים שמוקף גבעות. אפשר להגיע אליו בהליכה נופית על החוף מהעיירה או בשיט קצר בסירה, והמפרץ משמש גם כמעגן לסירות ויאכטות. יש כמה טברנות ובתי קפה סמוך לחוף, אבל לא הרבה מעבר לזה. וליכוס טוב למי שרוצה יום חוף רגוע עם אפשרות לארוחה, ולמי שמעדיף ללון רחוק מהנמל ולהגיע לעיירה בהליכת ערב. בלילה כאן שקט לגמרי, ואת הדרך חזרה כדאי לעשות עם פנס או בסירה.
מיד ממערב לנמל, במרחק הליכה קצר, נמצאת ספיליה, הידועה גם כחוף המערה: סלעים שטוחים לשיזוף, מים צלולים לקפיצה ומערת ים קרירה ומוצלת להסתתר בה בצהריים. אין כאן מתקנים של ממש, וזהו מקום לשחייה מהירה ולא ליום שלם עם ילדים קטנים. הלאה לאורך החוף הצפוני יושב חוף אגיוס ניקולאוס, החולי היחיד מבין החופים שבבונדל שלנו, עם מים רדודים, השכרת כיסאות ושמשיות וטברנה על החוף. השילוב של השניים מתאים ליום שמתחיל בשחייה ליד העיירה ונמשך בהפלגה לחוף נוח יותר.
הצד הצפון מזרחי והמזרחי של הידרה הוא החלק הכי פחות מפותח בה. מפרץ ביסטי מוקף צוקים סלעיים, עם מים צלולים שטובים לשנורקלינג וצלילה, בלי פיתוח מסחרי ובלי כמעט מתקנים. מגיעים אליו בסירה או בטיול רגלי ארוך בשבילים. חוף אבלאקי הסמוך נגיש רק בסירה או ברגל, ואין בו טברנות כלל, כך שצריך להביא מים ואוכל. זהו האזור למי שמוכן להשקיע מאמץ תמורת חוף כמעט ריק. כדאי לתאם מראש עם סירה את שעת החזרה, ולוודא שיש צל, כובע ומספיק שתייה.
מעל העיירה מתחילים שבילי האבן שמטפסים אל המנזרים, ובהם מנזר הנביא אליאס ומנזר אגיה מטרונה, וממשיכים אל פסגת הר ארוס, הנקודה הגבוהה באי. העלייה חשופה לשמש ברובה, ולכן עדיף לצאת מוקדם בבוקר או אחרי הצהריים ולקחת הרבה מים. התגמול הוא נוף פנורמי על האי כולו והים שמסביב, ובדרך שקט מוחלט, עזים ומבט על הגגות של העיירה. זהו האזור של מי שמגיע להידרה כדי ללכת ולא רק לשבת בנמל, ובמנזרים כדאי להגיע בלבוש צנוע.
הלב של האי: נמל חצי סהר עם אחוזות ניאו קלאסיות, בתי קפה וטברנות על המים, סירות ויאכטות שנכנסות ויוצאות, וחמורים במקום מכוניות. מכאן יוצאים לכל מקום באי. טיפ: כדאי לשבת כאן מוקדם בבוקר, לפני הגעת סירות היום מאתונה, כשהנמל עדיין של המקומיים.
מוזיאון באחוזה מהמאה השמונה עשרה, עם מסמכים, תצלומים, כתבי יד וחפצים שמספרים על המסורת הימית של הידרה ועל חלקה במלחמת העצמאות היוונית. ביקור קצר שנותן הקשר לכל האחוזות והתותחים שרואים בעיירה. כדאי לבדוק שעות פתיחה מראש ולהגיע בתחילת הביקור באי.
בית מגורים מהמאה השמונה עשרה של אחת המשפחות המשפיעות באי, שהפך למוזיאון עם ריהוט תקופתי, יצירות אמנות וחפצים אישיים של המשפחה. קירות אבן וחללים פנימיים שהשתמרו היטב מראים איך חיו העשירים של הידרה. מתאים למי שמתעניין בהיסטוריה ובאדריכלות, ולשעת צהריים חמה.
אחוזת סוחרים מהמאה השמונה עשרה עם חצר, גנים ומזרקה מרכזית, חדרים מעוטרים בעבודות עץ וריהוט מעודן. כיום היא פועלת כמרכז תרבות ומארחת תערוכות, אירועים ומופעים. כדאי לבדוק מה מתקיים בה בזמן הביקור, כי לעיתים ערב באחוזה הוא תוספת טובה לתוכנית.
ביצורי הגנה לאורך קו החוף, עם קירות אבן עבים ותותחים שהגנו על האי מפני פיראטים ופלישות. המבנים עצמם צנועים, אבל הם נקודת תצפית מצוינת על הנמל והים. טיפ: לבוא לקראת שקיעה, כשהאור רך והתותחים מצטלמים מול המים.
אוסף של אייקונים, בגדי דת, כתבי יד וחפצים ליטורגיים שמציג את המורשת הדתית של הידרה והתרבות הביזנטית הרחבה. ביקור שקט ומרוכז, מתאים למי שאוהב אמנות דתית ולשעה שבה חם מדי בחוץ. מומלץ לשלב עם ביקור באחוזות הסמוכות בעיירה.
חוף חלוקים במפרץ שקט, מוקף גבעות ירוקות, עם מים צלולים ומתקנים מינימליים. מגיעים בהליכה נופית לאורך החוף מהעיירה או בשיט קצר. יש כמה טברנות ובתי קפה בקרבת מקום, אז אפשר להישאר עד הערב. טיפ: נעלי מים יקלו על הכניסה לים בין החלוקים.
החוף החולי של האי, בצד הצפוני, עם מים רדודים ושקטים שמתאימים לילדים ולשנורקלינג, כיסאות ושמשיות להשכרה וטברנה על החוף. מגיעים ברגל או בסירה מהעיירה. למי שרוצה יום חוף נוח ולא רק טבילה בין סלעים, זה המקום. כדאי להגיע מוקדם בעונה.
בר שבנוי בתוך הסלעים מעל הים, עם טרסות שמשקיפות על המים ועל העיירה. ביום שוחים מהסלעים, ולקראת ערב זהו המקום המקובל לשקיעה עם קוקטייל או יין מקומי. מדי פעם יש מוזיקה חיה. טיפ: להגיע לפני השקיעה כדי לתפוס מקום על הטרסה.
הנקודה הגבוהה ביותר בהידרה, שאליה עולים בשביל רגלי מהעיירה דרך המנזרים. מהפסגה נוף פנורמי על האי והים שמסביב. זהו יום טיול של ממש ולא הליכה קצרה, ולכן יוצאים מוקדם, עם מים, כובע ונעליים סגורות.
מתחילים בקפה על קו המים ובהסתכלות על הנמל מתעורר, ואז עולים לאחוזות ולמוזיאונים שמספרים את סיפור הסוחרים והקפטנים של האי. אחרי הצהריים משוטטים בסמטאות שמעל הנמל, מציצים לסטודיו ולגלריות, ועוברים בין חנויות כמו מטה גולד לתכשיטים בעבודת יד ובוטיק מארי'ס לאופנה. בשעה החמה כדאי להיכנס למוזיאון. בערב הולכים לבסטיונות לשקיעה, ואוכלים בחצר של קאפריס או, למי שרוצה הפסקה מהמטבח היווני, פסטה ופיצה באל קסטה.
יום שבנוי על הליכה לאורך החוף מערבה. יוצאים מהעיירה אחרי ארוחת בוקר, עוצרים לטבילה ראשונה בספיליה, וממשיכים בשביל החוף לקמיניה. שם שוחים, עושים שנורקלינג במפרצון ואוכלים דגים באחת הטברנות. אחרי הצהריים ממשיכים לוליכוס לחוף רגוע יותר, ומי שהתעייף חוזר לעיירה במונית מים. בערב, בחזרה בנמל, ארוחה עם נוף ים באומילוס או מול השקיעה בסאנסט, ואחר כך משקה בטיילת.
היום האחרון תלוי במזג הרוח. ביום רגוע לוקחים סירה למפרצים הרחוקים בצד הצפון מזרחי, ביסטי ואבלאקי, עם ציוד שנורקלינג, מים ואוכל, ומתאמים שעת איסוף. ביום מעונן או קריר יותר עדיף לצאת מוקדם בשביל שמטפס מהעיירה אל מנזר הנביא אליאס ואל פסגת הר ארוס, ולחזור לצהריים. בערב סוגרים את הביקור בארוחה יוונית מסורתית בפאראדוסיאקו, מוסקה וצזיקי כמו שצריך, ועוברים ברחבה של הנמל לפני ההפלגה של מחר.
האוכל בהידרה נע בין טברנות חצר בסמטאות לבין מסעדות על קו המים. בנמל עצמו הנוף הוא חלק מהמחיר: מסעדות הים מתמחות בדגים בגריל, תמנון ופסטת פירות ים, ובצד השני של הטיילת יושבות מסעדות השקיעה. בסמטאות מוצאים טברנות משפחתיות עם מוסקה, סובלאקי וסלט יווני, ובדרך כלל גם חצר עם פרחים. כפרי החוף קמיניה ווליכוס מציעים צהריים של דגים מול הים בלי הקהל של הנמל. את הבוקר כדאי להתחיל כמו המקומיים, עם יוגורט, דבש, פטה ולחם כפרי, ועל זה כתבנו במאמר על ארוחת בוקר יוונית. המתוק המקומי הוא אמיגדלוטה, עוגיות שקדים שמוכרים בעיירה.
אין בהידרה מועדונים גדולים, וחיי הלילה הם ברים על הטיילת ועל הסלעים. הערב מתחיל בשקיעה על הטרסות שמעל הים, ממשיך לארוחה ונגמר בנמל, שם ברים עם ישיבה בחוץ, קוקטיילים, יינות יווניים ולפעמים הופעות או די ג'יי. האווירה נינוחה יותר ממיקונוס ופחות צעירה, ומתאימה לזוגות ולחבורות שרוצות לשבת ולדבר ולא לרקוד עד הבוקר. מי שלן בסמטאות ישמע פחות רעש ממי שלן ממש על קו המים. בקיץ יש גם אירועים ותערוכות באחוזות ובגלריות, וכדאי לשאול בעיירה מה מתקיים השבוע.
אין בהידרה שוק מסורתי, אבל יש ריכוז יוצא דופן של בוטיקים וסדנאות אומנים ביחס לגודל האי. ברחובות הסמוכים לנמל יש חנויות אופנה בסגנון חופשי כמו טורקיז, חנויות של אמנים מקומיים כמו אקלקטיה עם פריטים בעבודת יד ודגש על קיימות, תכשיטנים ותיקים, קדר שמלמד סדנאות וגלריות אמנות. המזכרות הקלאסיות, שמן זית, דבש וקרמיקה, מפורטות במאמר על מוצרים יווניים מסורתיים, ולמי שמעדיף מותגים אתיים יש לנו סקירה של מותגים ידידותיים לסביבה. כדאי לזכור שהכל נסחב ברגל או על חמור, אז קונים קרמיקה בסוף הביקור.
החופים בהידרה הם ברובם חלוקים ומפרצונים קטנים, והבחירה היא בין קרבה לנוחות. ליד העיירה שוחים מהסלעים ובספיליה, במרחק הליכה מערבה נמצאים קמיניה ווליכוס עם טברנות, ובצד הצפוני החוף החולי עם שמשיות. למפרצים הפראיים במזרח מגיעים בסירה בלבד, בלי שירותים. השבילים לאורך החוף ואל ההרים הם חלק מהחוויה: בלי רכבים, ההליכה היא התחבורה. טיול היום הקלאסי הוא העלייה לפסגה דרך המנזרים. בניגוד לאיים אחרים, טיול בקטנוע לא רלוונטי כאן, אז מתכננים לפי כושר הליכה ולפי מזג האוויר.
הידרה הייתה ועדיין מקום של אמנים, סופרים ומוזיקאים, ובראשם לאונרד כהן. המורשת הזו מורגשת בגלריות בסמטאות, בבית הספר לאמנויות יפות ובחללים כמו פרויקט בית המטבחיים, גלריה לאמנות עכשווית בבניין בית מטבחיים לשעבר, שמארחת תערוכות, שיחות אמנים וסדנאות. בעיירה אפשר לראות אמן קרמיקה בעבודה, לדפדף בחנות ספרים באנגלית ולבקר באחוזות שהפכו למרכזי תרבות. למי שמגיע בחגים, המאמר על חגים ופסטיבלים ביוון יעזור להבין מה קורה ברחוב. הביקור הטוב ביותר משלב תערוכה אחת, מוזיאון אחד ושיטוט ארוך בלי מטרה.
מתכננים לינה בהידרה? כדאי להתחיל מהאזור שמתאים לסגנון הטיול.
הידרה היא אי ללא שדה תעופה, ומגיעים אליה בים, בדרך כלל ממעבורות היוצאות מפיראוס שליד אתונה, וכן בסירות יום מאיים סמוכים. את הכרטיסים כדאי להזמין מראש בעונה. מי שמשלב את הידרה בטיול ארוך יותר ביוון ימצא במאמר על טיסות פנים ביוון רקע לתכנון ההגעה לאתונה, ובמאמר על נסיעה באוטובוס ביוון מידע על רשת האוטובוסים ביבשת.
בלי רכבים, התחבורה היא רגליים, חמורים ופרדות שמעבירים מזוודות וסחורה, ומוניות מים וסירות שמחברות את הנמל לחופים. מזוודות על גלגלים לא מתאימות לסמטאות ולמדרגות, אז עדיף תיק גב או לשלם לחמר. למי שממשיך ליבשת, המאמר על כללי התנהגות בתחבורה ציבורית ואפליקציות תחבורה ביוון יעזרו, אבל באי עצמו המפה הטובה ביותר היא ההליכה.
באתר שלנו רשומים כרגע שלושה מקומות לינה בהידרה, שניים מהם ברמת ארבעה כוכבים ואחד ברמת חמישה כוכבים, כולם בעיירה. ההיצע קטן, ולכן בקיץ ובסופי שבוע כדאי להזמין מוקדם, ולהחליט מראש בין קרבה לנמל לבין שקט ונוף בסמטאות הגבוהות. הזמנות אפשר לבצע דרך בוקינג, ואפשר להשוות באתר שלנו את דף המלונות המומלצים בהידרה.
האי קטן, ולא בכל מקום מקבלים כרטיס, אז כדאי להגיע עם מזומן באירו ולקרוא את הטיפים הכלכליים לנוסעים ליוון. אינטרנט אלחוטי יש במלונות ובבתי הקפה, ועל חלופות כמו eSIM כתבנו בגישה לאינטרנט ביוון. ברשימת הציוד: נעלי הליכה סגורות לשבילים, נעלי ים לחופי החלוקים, כובע וקרם הגנה, וראו גם את רשימת האריזה ליוון. כמו בכל נסיעה, ביטוח נסיעות מראש.
מעריצי הזמר לאונרד כהן ימצאו עניין בביקור בביתו בהידרה, המקום שבו כתב חלק משיריו המוכרים. הבית הוא נכס פרטי ואינו פתוח לכניסה, אך אפשר להגיע אליו ולראות אותו מבחוץ, וליהנות מהאווירה שבה פעל במשך שנים. מדובר בעיקר בעניין לחוטבי המוזיקה שלו, אבל גם מי שלא מכיר לעומק יכול ליהנות מהשיטוט ברחוב השקט שבו הוא ממוקם, כחלק מהיכרות עם האי.
לאוהבי הליכות ונופים, מומלץ לצאת לטיול רגלי עד לפסגת הר ארוס, הנקודה הגבוהה ביותר באי. ההליכה מתאימה ליום טיול שלם ומציעה בדרך נוף פנורמי מרשים על האי ועל הים הסובב אותו. כדאי להצטייד בנעליים נוחות, מים וכובע, ולתכנן את הזמן כך שתהיה אפשרות לעצור ולהתבונן בנוף מכמה זוויות בדרך למעלה ובחזרה.
הידרה מתאפיינת בסמטאות צרות ומפותלות שכדאי פשוט לאבד בהן את הזמן. בתי האבן השמורים, שבילי האבן המרוצפים והבוגנוויליה הריחנית יוצרים אווירה מיוחדת להליכה רגועה. חשוב לדעת שבאי אין מכוניות, כך שאפשר לטייל בשקט ובנחת בלי לחשוב על תנועה. בזמן השיטוט מומלץ לבקר גם במוזיאון הארכיון ההיסטורי, המציג היכרות מעניינת עם ההיסטוריה העשירה של האי והתפתחותו עם השנים.
הבסטיונות של הידרה הם שרידי ביצורי התותחים שמקיפים את פתח הנמל של האי, משני צדי המפרץ. הם נבנו בעיקר במאה…
מוזיאון הארכיונים ההיסטוריים של הידרה שוכן בבניין אבן על רציף הנמל, במרחק הליכה קצר מנקודת העגינה של המעבורות. זהו המוסד…
הנמל של הידרה הוא נקודת הכניסה לאי וגם המרכז שלו: כמעט כל מה שקורה בהידרה מתחיל ונגמר כאן. המעגן בנוי…
אחוזת פאבלוס קונטוריוטיס היא אחת האחוזות ההיסטוריות המרשימות של הידרה, והיא שייכת למשפחה שעיצבה במידה רבה את גורלו של האי.…
המוזיאון הכנסייתי והביזנטי של הידרה שוכן במקום שקשה לפספס: מתחם המנזר של פנאגיה, הקתדרלה של האי, שניצבת ממש על רציף…
אחוזת צמאדו היא אחת מאחוזות הקפטנים הבולטות של הידרה, והיא ניצבת בצד המערבי של הנמל, סמוך לכניסה אליו. הבניין נבנה…
הידרה היא אחד מאותם מקומות שגורמים לך לרצות לאבד את עצמך בסמטאותיה הצרות והמפותלות. אני עדיין זוכר את השיטוט הראשון…
למעריצי הזמר האגדי יותר ממומלץ לבקר בהידרה, כאן תוכלו למצוא את ביתו שם כתב כמה משיריו המפורסמים ביותר. למרות שזהו…
למי שמחפש פעילויות רגליות, טיול לפסגת הר ארוס יכול להיות רעיון נהדר ליום טיול, זאת הנקודה הגבוהה ביותר בהידרה, מציעה…
הידרה היא אי ללא כלי רכב: אין מכוניות, אופנועים או אופניים, וההחלטה הזו נועדה לשמר את השקט ואת האופי המסורתי של האי. התנועה נעשית ברגל, בסירות קטנות ובמוניות ים בין החופים, ובחמורים ופרדות שמובילים מזוודות וסחורות מהנמל. כדאי להגיע עם תיק קל ונעלי הליכה נוחות, כי הנמל של הידרה והסמטאות סביבו הם נקודת היציאה לכל מקום באי. מומלץ גם לקרוא על הסמטאות של הידרה לפני הביקור.
בלי מכוניות קצב החיים בהידרה איטי ושקט: שומעים את הגלים, את פעמוני הכנסיות ואת פרסות החמורים ברחובות. התושבים עושים את הקניות ברגל, סחורות מגיעות בסירה ומועלות בפרדות, והחיים החברתיים מתרכזים לאורך הנמל של הידרה ובבתי הקפה שעליו. למטיילים זה אומר שאפשר לשוטט בחופשיות, להגיע לחופים כמו וליקוס פלייקס בהליכה או בסירה, ולתכנן יום בלי לוחות זמנים של תחבורה.
המטבח של הידרה מבוסס על המסורת היוונית ועל הים: דגים ופירות ים טריים, שמן זית, ירקות עונתיים ומנות מסורתיות כמו מוסקה וסובלאקי. מאפה ייחודי לאי הוא "פאי הידרה", ושווה לבקש אותו בטברנות. לחוויה מקומית אפשר לנסות את הטברנה של קודילני או פאראדוסיאקו, ולארוחת דגים על המים את יסאלוס. רוב המסעדות מרוכזות סביב הנמל, וחלקן גם במפרצים הסמוכים לעיירה.
הידרה מוכרת באחוזות האבן הניאו קלאסיות מהמאה ה-18 שבנו משפחות הסוחרים והקברניטים של האי, בבתים האפורים והלבנים עם גגות הרעפים ובסמטאות המדורגות והמרוצפות. אין באי בנייה גבוהה או מודרנית, ולכן העיירה נראית כמו תמונה שנשמרה בזמן. כדאי לבקר באחוזת פאבלוס קונטוריוטיס ובאחוזת צמאדו כדי לראות את הפנים של האחוזות, ולעלות אל הבסטיונות לנוף על הנמל.
בתקופת מלחמת העצמאות היוונית במאה ה-19 יצאו מהידרה אדמירלים וספינות שמילאו תפקיד מרכזי, והאי התעשר ממסחר ימי. המורשת הזו נראית עד היום באחוזות הקברניטים, בתותחים שעל קו הנמל ובמסורת של בניית סירות ושייט. מומלץ לבקר במוזיאון הארכיונים ההיסטוריים של הידרה שמציג מסמכים וחפצים מהתקופה, ולטייל לאורך הבסטיונות ששמרו על האי מפני פיראטים.
להידרה אקלים ים תיכוני: קיץ חם ויבש שמתאים לחופים ולשחייה, אביב וסתיו נעימים שמתאימים להליכות בסמטאות ולטיול אל הר ארוס, וחורף מתון וגשום יותר. בקיץ כדאי להקדים את ההליכות לשעות הבוקר ולקחת כובע ומים. לתחזית עדכנית לפני הנסיעה אפשר לבדוק את מזג האוויר בהידרה.
ביקור יום מאתונה מספיק לנמל, לסמטאות ולמוזיאון אחד, אבל מפספס את הערב, שהוא החלק הכי טוב באי. שני לילות מאפשרים יום לעיירה ויום להליכה לאורך החוף המערבי עם חופים וטברנות. שלושה לילות מוסיפים סירה למפרצים הרחוקים או עלייה לפסגת הר ארוס. מעבר לזה, הידרה מתאימה למי שרוצה לנוח ולא לסמן אטרקציות.
ספיליה, חוף המערה, נמצאת במרחק הליכה קצר מערבה מהנמל, ושוחים בה מהסלעים. בהמשך השביל לאורך החוף מגיעים לקמיניה ואחריה לוליכוס, שניהם חופי חלוקים עם טברנות בקרבת מקום. גם לחוף החולי אגיוס ניקולאוס בצד הצפוני אפשר להגיע ברגל או בסירה. למפרצי המזרח, ביסטי ואבלאקי, רוב המבקרים מגיעים בסירה, כי ההליכה ארוכה.
כן, בתנאי שמתכננים לפי הרגליים. אין תנועת רכבים, ולכן הילדים יכולים להסתובב בסמטאות ובנמל בחופשיות, והחמורים הם אטרקציה בפני עצמה. החוף הנוח ביותר לילדים קטנים הוא אגיוס ניקולאוס, חולי ורדוד עם שמשיות וטברנה. עגלות מתקשות במדרגות, ולכן עדיף מנשא. כדאי לבחור לינה קרוב לנמל ולהביא נעלי ים לחופי החלוקים.
הבית שבו כתב לאונרד כהן כמה משיריו המפורסמים נמצא בסמטאות העיירה, אבל הוא נכס פרטי ואינו פתוח למבקרים. מעריצים נוהגים לעבור לידו ולראות אותו מבחוץ בלבד, ומתבקשים לכבד את פרטיות הדיירים. מי שרוצה להבין את ההקשר של קהילת האמנים באי יכול להשלים בגלריות העכשוויות ובמוזיאון הארכיונים ההיסטוריים.
הערב מתחיל בשקיעה: בבר שבנוי בסלעים מעל הים, מהבסטיונות או ממסעדה על קו המים. אחר כך ארוחה בטברנת חצר בסמטאות או במסעדת דגים בנמל, ובהמשך ישיבה בברים של הטיילת, שבחלקם יש מוזיקה חיה או די ג'יי. בקיץ מתקיימים גם תערוכות ואירועים באחוזות ובגלריות. אין מועדונים, והלילה נגמר בטיול חזרה בסמטאות השקטות.